<h1>העיטור הלכ' יו"ט מח' ט'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ירושלמי הא גדול אסור ר' שמואל ברי' דר' יוסי בר בון אפילו גדול מותר וליידא מילה תנן קטן להודיעך כחו דב"ש. עד היכן היו מחמירין. ואסיקנא מדלא קמיפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי דב"ש לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך כלומר שלא לצורך אוכל נפש אלא צורך גופי' ביו"ט ויש בו צד מצוה כגון קטן למולו ולולב למצוה וס"ת לקרות בו וגדול לצורך רבים כגון ר"פ וילתא דשרי ר"ל למיפק משום דביעתא. וכגון כלים לצורך יו"ט והבערת חמץ דאמרי' מגו בפ"ק דפסחים אבל הוצאת אבנים דלית בהו צד מצוה אסור והשוחט עולת נדבה והמבשל גיד הנשה בחלב אינו לוקה דאמרינן מתוך ולכתחלה אסור דלית בי' צד מצוה ודכ"ע עירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליום טוב. ירושלמי תנו ולא המפתח וב"ה מתירין הדא דתימא במפתח של אוכלין אבל במפתח של כלים לא והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתח של פלטרין בידי' פלפלין הו"ל בגוה. בתוספתא יוצא אדם במפתח שבאצבעו לרה"ר ואינו חושש. בפ' א"צ אין הסומא יוצא במקל ולא הרועה בתרמילו ואין יוצאין בכסא א' האנשים וא' הנשים ואם רבים צריכין לו מותר וסמכו רבותי על דברי אחי שקיא דאמר אנא כתפתי' לר"ה משילא להינא ומהינא לשילא ובלבד שלא יכתף באלינקי ור"ל דשרי לילתא למיפק באלינקי משום דבעיתא. ירוש' בגמרא דאין מוציאין ר"ה הורי לאתתי' דריש גלותא למיפק בכסא א' האנשים וא' הנשים ואפלו תלמיד אינו טועה בדבר זה ור"ה טעו. מישא בר ברי' דרב יהושע מטעין בסדיני' מיעל מידרש בציבורא. תוספתא בשבת לר"ה יוצאין במוך ובספוק שע"ג המכה ובלבד שלא יכרוך עלי' חוט ומשוחה יוצאין בקליפת שום ובבצל שע"ג המכה ואם נפל לא לחזור ואצ"ל שלא יתן לכתחלה. יוצאין באגוד שעל גבי המכה קושרו ומתירו בשבת אספלנית שפרשה מן האגוד מחזירו עם האגוד יוצאין באספלנות ובמלוגמא וברטי' שע"ג המכה ואם נפל לא יחזור ואצ"ל לכתחלה בפ"ג דעירובין. ת"ר רטי' שפרשה מע"ג המכה בשבת מחזירין אותה בשבת. רי"א הוחלקה למטה דוחקה למעלה למעלה דוחקה למטה ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה וחופה וחוזר ומגלה מקצת רטי' ומקנח פי המכה ורטי' עצמה לא יקנח מפני שממרח והממרח חייב חטאת אמר ר"ח מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור להחזירה א"ר יהודא הלכה כר' יהודא. פסק רבי' אלפסי דלית הלכתא כותי והא רב אשי דהוא בתרא עביד עובדא כת"ק דאמר מר בר רב אשי הוה קאימנא קמי' דאבא נפלי לי' אבי סדיא ואהדרה א"ל לא סבר לה מר להא דר"ח דהא מחלוקת שפרשה ע"ג כלי אבל פרשה ע"ג קרקע אסור א"ל לא שמיע לי כלומר לא ס"ל. ומסתב' רב אשי ס"ל מחלוקת ע"ג קרקע אבל ע"ג כלי ד"ה מותר ודר"ח לא ס"ל דר' יהודה ס"ל והלכה כר' יהודה ע"ג קרקע. וכן מצאתי לרש"י וברייתא במדינה קמיירי וכ"פ כגון שפירשה שלא מדעת אבל פירשה מאתמול וא"נ הזיד והחליף בשבת ד"ה לא יחזור כסתם מתני' מחזירין רטי' במקדש אבל לא במדינה. הר"ר לוי שפירש דברייתא במקדש מיירי ליתא דא"כ רב יהודה דפסק הלכה כר' יהודה הלכתא למשיחא היא.
